Hovering Over the Deep

  I like what Jordan Wolfson, a talented painter, said on Facebook recently, “the more involvement in the paint the more the work is real and good or communicative.” That is something of the experience of the creative process for me – starting from a point and allowing the idea, feeling, concept to go in each direction past and present, fabric and texture, color and stitch. At the beginning of the summer when we spoke at Marie Gallery about our group exhibit in the fall in the Manofim Contemporary Art Festival in Jerusalem, on the subject “And there was evening and there was morning”, what struck me in the first lines of Genesis from where the quote is taken, were two words – תהום ומרחפת – abyss and hovering. This is not a new experience for me – I’m often fascinated by the facets of a Hebrew word in the past: ,צוהר ’עצם מעצמי בגד ,מעיל, מדבר ים סוף These are words that are lost in translation. They are boxes to open and look inside. They are even a pandora’s box for me at times. Shortly following that gallery discussion last summer, there were some terrible building accidents that took many workers’ lives. Men falling into the abyss. What were their names? What were their stories? For the most part, these construction workers are marginal to society – Arabs or foreign workers who are sent with inadequate instruction and faulty machinery to their deaths. In the midst of this summer, the sweet Ethiopians blocked the roads. This time they would not accept one more senseless death of a young black man. I was feeling we had lost our way as a society; we had lost our sense of the value of human life. That was the abyss I was seeing then and I thought this would be the subject of my coming one-person show. In September I was in New Haven with my dear friends Elana and Rabbi Jim Ponet. We had a marathon of talking about our current projects and I learned from Jim about Tiamat, the Babylonian primordial goddess whose name is seen by scholars as rooted in the word “Tahom” (the Deep, Abyss) as many legends of the region have parallel stories of the beginnings of the world with deities sounding like “tahom” or “tohu” (chaos). And so that is how the artwork “Tiamat” came about. Tiamat made me ask myself: Where is the Deep, this Abyss, in my own life? I saw the ways were varied: my illness four years ago, experiencing loss and death of my partner, the realm of forgetfulness that the abyss can represent, and even contradictory to these was the letting go, free-falling, that is sexuality. At present we are witness to an abyss of hate within our society. Let us hope that we will know not only to hover over the abyss, but to be active in bringing light to its depth and with love and enlightenment a change to our reality. From the Press “Memorial service for construction workers killed on building sites – 2021-2022” – Ha’aretz 10.02.2022 Link to see the full article

מרחפת מעל פני תהום

מוצא חן בעיניי מה שירדן וולפסון, צייר מוכשר, כתב בFACEBOOK לא מזמן “the more involvement in the paint the more the work is real and good or communicative.” כמה שאנחנו יותר מעורבים בתןך הצבע כך העבודת אמנות הוא אמיתי וטוב או קמוניקטיבי יותר מה שהוא אומר מביע משהו מתוך חווית היצירה בשבילי – יש נקודת התחלה ואז מאפשרים את רעיון, התחושה, הקונספט, להתגלגל בכל כיוון -הווה ועבר, בד וטקסטורה, קו וצבע, קולאג’ ותפר. בהתחלת הקייץ שהגלריה שלנו דיברו על הנושא לתערוכה של מנופים – ויהי ערב ויהי בוקר, מה שתפס אותי באובססיה היו שני מילים ממשפטים הראשונים של ספר בראשית – תהום ומרחפת החוויה זאת -שמילה תופס אותי כך באובססיה – לא חדש אצלי – תערוכות קודמות שלי התעסקו ב: צוהר, עצם מעצמיי, מדבר ים בוף, בגד, מעיל. מילים שהולכים לאיבוד בתרגום, שהם תיבות לפתוח ולהביט פנימה בתוכם – לפעמים הם אפילו הופכים לתיבת פנדורה בשבילי. לא זמן רב אחרי דיונים שלנו בגלריה, בקיץ היו כמה תעונות עבודה נוראיות באתרי בנין שלקחו חייהם של מספר עובדים. מה היו שמותיהם? מה היו סיפוריהם? לרוב אאוטסיידרים – ערבים, עובדים זרים שנשלחו עם הדרכה לקויה ומכשירים פגומים למותם.

באותה קיץ ראינו את העידה השקטה של אטיאופים קמה על רגליו אחרי עוד מוות חסר משמעות, מיותר של צעיר שחור. הרגשתי שאיבדנו את הדרך. שאיבדנו את ערך החיים של האחר. ראיתי את תהום שלנו של טעיות ויחירות ורשלנות. ואז חשבתי שכך יהיה הנושא של התערוכת יחיד שלי בחורף.

בספטמבר הייתי אצל חברי אילנה ורב ג’ים פונט בניו הבן בארה”ב. דיברנו כל אחד על הפרויקטים שעבדו עליהם. שסיפרתי להםג’ים על תיאמת, אלה הבבלי הקדומה, ששמה קרוב כל כך למילה תהום . כנראה תרבויות הקדומות באיזורינו היו להם אלים עם שמות דומות לתהום ותוהו. כך נלדה העבודה שלי תיאמת. והחיפוש לקח אותי גם למקומות התהומות בחיי.

התהום של שינאה הוא נמצא בתוך קירבינו השבוע – מי יתן שנידע לא רק לרחף מעל התהום, אלה גם להיות פעילים למען אור ושינוי עם אהבה.


“אירוע הזיכרון להרוגי תאונות העבודה 2021 – 2022” – הארץ 10.02.2022

לכתבה המלאה

Skip to content